בס"ד
הלכות גמילות חסדים / הלואה
א. אדם המבקש הלואה מחבירו, והוא מכירו שהוא בעל מידה רעה שאינו מקפיד על ממון חבירו, ויבזבז את מעותיו ולא יוכל לגבות את חובו, מוטב שלא ילוה לו כלל מאשר שילוה לו ויצטרך אחר כך לתבוע ממנו שישלם לו, ויעבור המלוה על איסור 'לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה'. אלא אם כן הוא נוטל ממנו מתחילה משכון, שיוכל לגבות משם את חובו. (אהבת חסד פ"א ס"ט).
ב. המבקש מחבירו הלואה, ואומר לו מתחילה שלא יוכל לפרוע לו הכל יחד אלא יפרע לו מעט מעט, מצד הדין אינו חייב להלוותו, ומכל מקום מצד גדר האהבה והאחוה ראוי להלוות אף באופן זה. (שם ס"י).
* * *
החכם אומר הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה (ויקרא רבה)
[לענין מעשה, יש לעיין במקור הדברים]
אם אינכם מעונינים לקבל הודעות אלו, הודיעונו ונסירכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה